החוק הקובע את הכללים שחלים בתחומי הוצאת הדיבה ולשון הרע נקרא חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

חוק זה מונה ומפרט איסורים רבים שהעובר עליהם ייחשב כמוציא דיבה ולשון הרע, וחייב במתן פיצוי, אף ללא הוכחת נזק, עד תקרת סכום של 50,000 ₪. פרסום לשון הרע במזיד ומתוך כוונה לפגוע, שהועבר לשני אנשים או יותר פרט לנפגע, הנו עבירה פלילית, המחייבת את העבריין בתשלום פיצויים, גם ללא הוכחת נזק, בסכום של עד 50,000 ₪ ובעונש של עד לשנת מאסר תמימה.

פרסום לשון הרע הנה עבירה שכוללת שני היבטים עיקריים: הראשון הוא עצם הפרסום, המוגדר בסעיף 2 לחוק כהעברת מסר לאדם אחד או יותר פרט לנפגע, ואילו ההיבט השני נוגע לעצם היותו של המידע המועבר בגדר לשון הרע.
סעיף 1 לחוק מגדיר מהי "לשון הרע" באופן הבא:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
3. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

פרסום לשון הרע אינו מוגבל להתבטאות בעל פה או בכתב, והוא כולל גם את הדפסתם או הפצתם של ציורים, דמויות נלעגות או קריקטורות, וכן השמעת צליל מבזה או ביצוע תנועה משפילה, כמו גם ביזויו של הנפגע בכל דרך אחרת.

במצבים מסוימים עשוי פרסום לשון הרע להיחשב כעבירה פלילית, כשבמצבים אלו דינו של העבריין יהיה עד לשנת מאסר אחת, נוסף על הפיצוי הכספי שיידרש לשלם.

בעבירה פלילית של לשון הרע, בשונה מהעוולה האזרחית, צריכים להתקיים שלושה יסודות. השניים הראשונים זהים לאלו של העוולה האזרחית של הוצאת לשון הרע, ונוגעים, כאמור, לפרסום ולעצם לשון הרע. היסוד השלישי המייחד את הוצאת לשון הרע כעבירה פלילית הוא היותו של הפרסום מופץ לשני אנשים נוספים פרט לנפגע, לעומת העוולה האזרחית בה מדובר בפרסום לאדם אחד מלבד הנפגע. בנוסף, ההתייחסות לעוולת לשון הרע כאל עבירה פלילית, מחייבת להוכיח מחשבה תחילה בכוונה לפגוע, מעבר ליסודותיה העובדתיים של הפגיעה עצמה.